קרנות החוב והנדל"ן, שצמחו בעידן ריביות האפס, חוות בחלקן מבול של פדיונות וקשיי נזילות. למה הפיקדון המובנה (Structure) דווקא יוצא נשכר מפניית הפרסה של הריבית? ולמה הוא התשובה האמיתית למי שמחפש חוסר קורלציה לשוק?
בפרקים הקודמים בסדרה שלנו הבנו מה זה סטרקצ’ר והשווינו אותו להשקעה ישירה במניות ובאיגרות חוב. כעת נשלים את מלאכת ההשוואה עם תחום ההשקעות האלטרנטיביות.
העולם האלטרנטיבי, הלא סחיר, הפך פופולרי בעידן הריביות האפסיות. בהיעדר ריבית, בחיפוש אחר דרכים אחרות לעשות כסף מהכסף, רבים הסכימו לוותר על הנזילות וללכת לאפיקים האלטרנטיביים. אלא שהתקופה הזאת הגיעה בינתיים לקיצה. וכשהבנקים מציעים 6%-5% ריבית בסיכון אפסי, תשואה של 8%-7% בסיכון גבוה בהרבה לא נשמעת כל כך אטרקטיבית. זו הסיבה לכך שלא מעט קרנות נקלעו למצוקת נזילות.
צריך גם להבין: ההבטחה הגדולה של “קורלציה נמוכה לשוק ההון” בהשקעות אלטרנטיביות נכונה רק באופן חלקי. בסופו של דבר, כשמצב הרוח בשווקים מתחלף, הדבר ניכר היטב גם בקרנות החוב והנדל”ן. אולי לא מיד, אבל ודאי בשערוך הרבעוני. בעיה נוספת טמונה בהבטחה “להשקיע כמו הגדולים”. כי בסוף, קרנות הענק הבינלאומיות לא נגישות לכל אחת ואחד. ואם נכסי הבסיס טובים פחות, לא בטוח שיעזור לנו להקפיד על פיזור נכון ביניהם על פי המודל של המשקיעים המוסדיים – שדווקא כן חשופים לנכסי האיכות.
אז איך הפיקדון המובנה ביחס לאלטרנטיב?
תנאי ההשקעה: בקרנות, המשקיע יודע לאן הוא נכנס, אבל לאו דווקא כיצד ייצא. זאת משום שמנהל הקרן רשאי בדרך כלל לשנות את המודל בכפוף לתנאי השוק. אם יש לפתע מבול של פדיונות, ההבטחה למשיכת הכסף בהתראה של 90 יום לא בהכרח תוכל להתממש – וכבר ראינו משקיעים ש”נתקעו” בפנים לתקופות ארוכות. לא כך בפיקדון המובנה. שם, מה שכתוב במסמך ה-Term sheet הוא מה שקובע. הסטרקצ’רים מונפקים באופן אלקטרוני על ידי בנקים חזקים ויציבים והם מקנים ודאות גבוהה. אין הפתעות, אין אותיות קטנות, ומצב השוק פשוט לא רלוונטי עבורם.
סף הכניסה: בקרנות מדברים על 200-100 אלף דולר מינימום, לעיתים אפילו חצי מיליון עד מיליון וחצי. לסטרקצ’ר אפשר להיכנס גם ב-50 אלף דולר, או 150 אלף שקל, ולפזר בין השקעות.
ממד הזמן: בקרן חוב מגובה נדל”ן מדובר בהשקעה של פלוס-מינוס 4 שנים עם אופציות להארכה, בפרייבט אקוויטי – 5 שנים, ובנכסים מסחריים או תשתיות הטווחים ארוכים יותר. בפיקוד המובנה יש גמישות גדולה ויכולת ליצור ערך ממשי כבר בהשקעה ל-12 חודשים בהתאמה למשקיע. על פי רוב, הפיקדון המובנה הוא למקסימום 24-18 חודשים, ויש המסתיימים לאחר חצי שנה. יחד עם זאת, השערוך מתבצע ברמה יומית, מה שמאפשר גם למכור את הסטרקצ’ר בעת הצורך. אומנם, זה לא ייתן לנו את היתרונות המרביים הגלומים במוצר, אבל זה כן מבטיח נזילות.
הכנסה שוטפת: העובדה שקרנות רבות הן תזרימיות – מחלקות קופון תקופתי – קסמה למשקיעים רבים. אלא שה- Cash flowהזה תלוי במשתנים כמו הריבית המשתנה, מצב השוק ועוד. בסטרקצ’ר, הדבר היחיד שקובע הוא תנאי המוצר, ללא כל קשר לסביבת המאקרו. הסבירות לקבל את הריבית באופן שוטף, בשיעורים ובמועדים שסוכמו, גדול בהרבה.
השפעת הריבית: הריבית העולה שינתה את השערוכים, הגדילה את עלויות המימון ושיעורי ה-default ונתנה מכה אנושה לנכסי חוב ונדל”ן. הפיקדון המובנה, לעומת זאת, דווקא עשוי ליהנות ממנה, מעצם היותו פיקדון שהבנק מנפיק עבורנו ומשלם תמורתו ריבית.
מהיכן נרכש המוצר: השקעה בקרנות כרוכה לא אחת בנדידה קשה למעקב של הכסף. ואילו סטרקצ’ר מונפק על ידי בנק אמין, כאשר כספי הפיקדון נשארים בבנק של המשקיע (לרבות כלל התקבולים המשולמים ישירות לחשבון הבנק).
קורלציה לשוק: כאמור, גם בנכסים אלטרנטיביים קיימת קורלציה לירידות בשווקים, כפי שהוכח היטב ב-2022. אבל בסטרקצ’ר, אף שגם בו מתבצע שערוך, תנאי המוצר אינם משתנים בגלל תנאי מאקרו כאלה ואחרים – הם תלויים אך ורק בתנאי הפיקדון. כך, הריבית שהובטחה על הקרן והקופון המחולק תקופתית יימסרו לנו במלואם, כל עוד אנחנו בתוך טווח ההגנה.
לסיכום, הפיקדון המובנה מייצר תמהיל ייחודי של סיכון-תשואה. ובעזרת אסטרטגיות ההשקעה בו – ועל כך בפרק הבא החותם את הסדרה – ניתן להתאים את הפיקדון למצבי שוק שונים.
איזה סוג של Structure מתאים לכם, ואיך משלבים פיקדון מובנה בתיק ההשקעות? מומלץ לפנות לייעוץ פיננסי כדי להתאים אסטרטגיית השקעה ליעדים האישיים ולפרופיל הסיכון.
